1ילמדנו רבינו במקומנו בכאן בקרטבא רגילין להוציא שטרי חובות זה על זה אפילו מזמן לזמן אפילו מזמן רחוק יותר על שני שמטה ולא היו מרגישין בדבר לא הלוה ולא המלוה וכן הדיין לא היה חושש ובשטרות עצמן אין כתוב בהם מענין השמטה כלום לא שישמיט ולא שלא ישמיט אלא שכתוב בשטר שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים הדתיים בין בדברים שאינם דתיים ויתכן שסמכו על זה כאלו היה כתוב בשטר על מנת שלא תשמיטנו שביעית ומקרוב עתה נתחדש בכאן דבר אחר שהוציאו יורשין על יורשין ועל לקוחות שטרות ישנים מהם של שבעים שנה ומהם מחמשים שנה ארוכים ונתקשה לי הדבר הרבה מאד להוריד לנכסי לקוחות או לנכסי יורשין בשטרות אלו לפי שמצאתי לגדולי המורים האחרונים סברא שהיא כנגד זה הענין.2וזה נוסח תשובה שמצאתי להרמב"ם ז"ל שאלה על השמטה אם נוהגת ואם דנין בה על היתומים כשאר בני אדם ומתי היתה.3תשובה דנין בה וכל דיין שאינו דן בזה בזמן הזה אחר שיודע בה אינו ירא שמים וגוזל את העניים ואין השביעית מפקעת כח היורשים ואפילו הם גדולים ושנת אתק"ז לשטרות היתה שמטה.4ותשובה אחרת להרמב"ן ז"ל מה ששאלת למאן דדאין שמטת כספים אם המלוה חייב להחזיר שטר חובו ללוה.5תשובה שביעית משמטת המלוה ומפקעת שעבודה לגמרי ואפילו בא המלוה לעבור על דברי תורה ולתבוע חובו לאחר שביעית הלוה פטור הילכך אין המלוה יכול לעכב השטר כמו שרמזנו למעלה בתשובה אחרת שכל שטר שנפרע או נמחל שעבודו אז גופו של נייר של לוה הוא וכאן נמי כן הדין.6ובתשובת ה"ר שלמה בן אדרת מצאתי מקום שנהגו אין כותבין לא מעלה ולא מוריד ולא היא דמנהג בטעות היה.7ותשובות מורינו שיחיה מצאתי מזה הענין לעיל כלל ע"ז ב’ כלל ס"ד ד’8שאלה אם שמטת כספים נוהגת בזמן הזה יראה לי שנוהגת בזמן הזה כדאיתא בגיטין וכו' ובסוף זאת השאלה כתוב וכיון דכתבינן האידנא פרוזבול נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וכו' ואני חוכך בדבר כיון שכתבת מורי שיחיה כזו התשובה וה"ה גדולי דור ודור וכן כתוב בתוספות שרבינו יעקב כתב פרוזבול בזמננו עתה שאין גדול בעיר התביעה ושנתאמת אצלנו שלא הלך המלוה והלוה מעולם למקום גדול או גדולים הראויים לכתיבת פרוזבול אם בטענה זו של פרוזבול היה לי ואבד נאמן בלא שבועה ואנן סהדי שלא היו דברים מעולם שלא כתב ושלא ידע מהו ויהיה דרך לבעלי הטענות לחזק ידם ולאמצם לעבור אשר לא כדת ומידי הוא טעמא אלא דאמרינן דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ודאי הוא זה שיש עמי הארץ שמניחין ההיתר ואוכלין האיסור ואפילו בלא הנאה כל שכן בהפסד ממון סוף דבר הכל הולך אל מקום אחד להכרעת מורינו איזה הדרך יחלק אור בין לדין שמטה בזמן הזה במקום שנהגו שלא לכתבה בשטרותיהן בין לענין טענת פרוזבול היה לי ואבד אם נאמינהו ומקום שאין גדולים ואם יראה למורינו להאמין ולטעון בעל השטר החרימו על מי שטוען שהיה לו פרוזבול ולא היה אם טענתו טענה.9תשובה יקבל החכם רבי יעקב אלפסי את תשובתו על אשר שאלת שרגילין בארץ הזאת להוציא שטרות שעברו עליהם ששים ושבעים שנה ובית דין מגבין בהם אותם ואין חוששין לשמטת כספים מאי הרגלים הוי יודע שתמהתי על זה מיום באתי לארץ הזאת וצוחתי כי כרוכיא וליכא דמשגח בי ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת ואי אפשר לשנות מנהגן ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין הולכין אחריו כל זמן שאין טעם למנהג ואמרו לי כי הרבה יפוי לשונות רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטת ודקדקתי בשטרותיהם ולא מצאתי תנאי ויפוי לשון שיורה על דרך זה כי חכמים דקדקו בזה ואמרו על מנת שלא תשמיטנו שביעית אין תנאי זה מועיל דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דאי אפשר לו להתנות שלא תהא שביעית משמטת והתורה אמרה שתשמט שביעית דכתיב שמוט כל בעל משה ידו וכו' אלא אם כן אמר שלא תשמיטנו בשביעית דתנאי זה אגברא קאי ומועיל ותנאי זה ותנאי לא מצאתי מפורש בשטרות ומה שכתבת שכתוב בשטרותיהם שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים דתיים בין בדברים שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה לעבור על מה שכתוב בתורה ואפשר שסמכו מתחלה על זה שרוצים לומר שיש בכלל תנאי זה על מנת שלא תשמיטנו בשביעית דהיינו נמי מתנה על מה שכתוב בתורה אלא דקיי"ל כר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים והיינו בדרכים שאינם דתיים שהוא מתנה שיגבה חובו בדבר שאינה דת דהיינו כשעברה עליו שביעית ובדבר שבממון תנאו קיים אלא שאין לבי מסכים יפה לדבר זה כיון שאין מפורש שלא תשמיטנה בשביעית הילכך מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא מניחם לדון כמנהגם ומה שכתבת אם יש לקבל דברי מי שאומר פרוזבול היה לי ואבד אמת הוא שכתבו רבותי ז"ל שהאומר פרוזבול היה לי ואבד שהוא נאמן בלא שבועה משום דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול וגם אין איסור שביעית לשמוט כספים ידוע להמון העם ולא מחזקו ליה באיסור להיות חרד בדבר ולכתוב פרוזבול וכשהיה בא אחד לפני והיה טוען פרוזבול היה לי ואבד הייתי שואל לו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפס בשקרו ומעולם לא זכה אדם בפני באשכנז בטענה זו דדל מהכא טענת שביעית מיום באי הנה קראתי תגר על אלו השטרות הישנים שמוציאים בארץ הזאת כי אני חושש להם לרמאות דלמה ישהה אדם שטרו ימים רבים כאלה ואולי פרוע הוא או שטר אמנה או הברחה וכשבאין לפני אני חוקר ודורש על השהייה אם יאמר התובע סברא ואמתלא על השהייה שהיא מקובלת לי אני משתדל לדונו ואם לאו אני אומר איני פוסל שטרך ואיני משתדל לדונו כי נראה לי דין מרומה והדיין מוזהר שלא לדון דין מרומה כדאיתא בשבועות ל’ לך בני אצל דיין אחר.
